פנס קטן לרצון האמתי שלנו. בואו נאיר אותו לרגע.

כל החיים אנחנו גדלים.
בגדים נהיים קטנים עלינו וקונים חדשים, הטעם משתנה, הצורך זז
ואנחנו מתאימים את עצמינו למצב הקיים או יותר נכון מתאימים את המצב אלינו.

כמו בחיים גם במקצוע.
לקוח שלפני שנה חגגנו עליו והרים לנו את הביטחון העצמי- היום כבר לא רלוונטי לנו.

בעיני- זה הדבר הכי מדהים שיכול לקרות לנו בעסק.
זה הסימן שאנחנו גדלים. מתקדמים. פורצים קדימה.

לא תמיד אנחנו מאפשרים לגדילה הזו לקרות.
לפעמים אנחנו בוחרים להצטופף בתוך הנעל הקטנה עלינו ב-3 מידות

לשבור את הבוהן, לשרוט את העקב העיקר לא להתמודד עם השינוי הזה שידרוש מאיתנו מחירים כבדים 

במציאות, קל לזהות את הלקוח הזה שתוקע את כל המערכת.
זה יכול להיות לקוח שעושה הכי הרבה כאבי ראש, או כזה שמגיע תמיד ברגע האחרון
או דווקא לקוח עדין נפש אבל כזה שהתמחור שלקחנו לו אי אז כשנפגשנו לא שווה את התמורה שהוא מקבל (ויש דרכים נכונות להעלות מחירים עוד נדבר על זה)

הגדילה מתחילה כבר מהשלב של הזיהוי. לדעת להגיד לעצמנו: זה. לא. בשבילי. אני נמצאת במקום אחר היום.

אחרי שקיבלנו את ההחלטה הפנימית הזו עשינו שלושת רבעי מהדרך

וזה המון. 

תכלס-

קשה (!) מאוד(!) לעזוב לקוח!!!

זה יכול להיות לקוחות עם ריטיינרים גדולים. כאלה שעיקר ההכנסה שלנו יושבת עליהם.
כאלה שאנחנו עובדים איתם שנים והם מספקים לנו עבודה בלי סוף ואפילו כבוד…

מי אמר שנכון לעזוב אותם??? להשאר עם כמעט כלום ביד ולהתחיל מהתחלה?

הקולות האלו הגיוניים.
יש כאן באמת סיכון. סיכון גדול.

השינוי יכול להתבטא  בחודשים של הכנסה נמוכה מאוד
או אפילו אפס הכנסה

האוטומט שלנו הוא לשלב בין הכול.
לחכות לפרויקטים הכייפים ותוך כדי לבצע את מה שפחות אוהבים

אולי בגלל המשכורת שנכנסת בינתיים (כי תכלס צריך לחיות. לא?)

אולי בגלל החשיפה שנעשית בינתיים והפה לאוזן שמתפתח

את המיתוס הזה באתי לשבור היום

כל לקוח שאנחנו אומרים לו כן לעבודה לא מתאימה זה כן לעוד עבודות לא מתאימות

כל לקוח שאנחנו אומרים לו לא זה כן ללקוח מתאים יותר.

סיפור טרי מהחודש 

לקוח מהעבר הלא מאוד רחוק רצה לצאת עם פרויקט גדול. אמנם שווה כלכלית אבל מבחינתי לא מדויק לי ולא מתכתב עם החזון שלי

לקחתי אויר, אמרתי לא, והסברתי גם למה לא.
מבחינתי בשלב הזה הסיפור נגמר בצורה הכי טובה שאפשר

אחרי שבוע (!) יוצרת קשר המזכירה שלו ורוצה לצאת במיידי בפרויקט ענק שתואם בדיוק את הנישה שלי ורווחי פי 4

אם הייתי עונה כן שבוע קודם הייתי נשארת בתודעה של הלקוח ברמה של הפרויקט הראשון שהציע לי

הלא של השבוע הראשון הביא את הכן של השבוע השני!

אי אפשר לרדת מהגלגל עד שלא עוצרים אותו.

בלתי אפשרי להתקדם למקום טוב יותר בלי לזוז מהמקום הנוח המוכר והידוע.

חשוב לי להדגיש שהיעד הוא לא קריירה, אלא עבודה אפקטיבית שנותנת לנו כוחות ולא גומרת אותנו בדרך.

המטרה שלי כאן להביא אתכם למקום של בחירה לזוז. לשחרר. לחצות גבולות.

מאיפה האומץ?

קודם כל לדעת ולהבין שזו הדרך הנכונה להצלחה ומי שלא מוכן ללכת בדרך הזו לא יכול להגיע ליעד.

כריסטופר קולומבוס התבטא כל כך נכון "אי אפשר לחצות את האוקיינוס אם אין לכם אומץ לאבד את מראה היבשה"
ולאבד את היבשה זה אומר לאבד את היציבות. את המוכר, את הידוע

להעיז.
לשחרר את כל המפריעים.

אם החלטת שאת עם עימוד לא מתעסקת- אז את פשוט לא.

ופעם הבאה שמגיעה כזו הצעת עבודה את לא לוקחת אותה גם אם היא מכניסה הרבה כסף

תכתבי לך את זה על הקיר ממול, על שולחן העבודה או בכל מקום מרכזי אחר.

אל תתבלבלי! תני לעצמך להתקדם זו הדרך היחידה שלך להצליח! 

ואם החלטת הפוך- שאת מתמקדת רק בעימוד אז תתעקשי על זה וכשמגיעה אליך הצעה מפתה של לקוח מגרה או צוות נחשק תקשיבי לתחושות הפנימיות שלך ותגידי לא.

כל לא שלך יקדם אותך לכן הגדול יותר הבא

זה מציאות.

הצד השני הוא להגיד כן ולשלם את המחיר של תקיעות עם נישה שלא מספיק מתאימה לך, עם לקוח שאולי משלם אבל בדרך קנה גם אותנו ולא רק את העבודה. והכי כואב- עם תסכול עצום וסיפוק ברצפה.

"לסיום, אביא ציטוט מהרב וולבה, המסכם זאת בבהירות לשונו: 'עלינו לדעת אמת נוראה זאת: מה שאדם באמת רוצה – את זה הוא משיג בחייו, ולהיפך: מה שאדם משיג בחייו זהו הגילוי על מה שהיה רצונו בתחילה' (עלי שור חלק א' עמ' קכ"א)".

[הפוסט הזה נכתב באהבה 🤍 למגזין לורם אפסום]